אף על פי שקיימים טיפולים יעילים במחלה, אין יתרון לטפל בשלב מוקדם. טיפול מוקדם שלא לצורך, אינו מאריך תוחלת חיים בהשוואה להתחלת טיפול בשלב מתקדם יותר, ואף עשוי לגרום לתופעות לוואי מיותרות. חולים שלא נזקקים לטיפול ממשיכים במעקב המטולוגי מדי 3-4 חודשים, המעקב כולל בדיקות דם, בדיקת רופא ולעיתים נדרשים לבצע בדיקות ההדמיה לביקורת של אולטראסאונד בטן או סיטי. מומלץ להתחסן לדלקת ריאות חיידקית, ובנוסף לשפעת עונתית מדי שנה בחודשי הסתיו.
טיפול למחלה לרוב ניתן: כשמופיעים תסמינים משמעותיים, כאשר קצב ההכפלה של התאים הלבנים בדם מהיר, במיקרים בהם יש הגדלה ניכרת או מהירה של בלוטות לימפה או טחול, ובחולים עם אנמיה או טרומבוציטופניה. לפני החלטה של הטיפול, משלימים בדיקת FISH, בדיקה שנועדה לאתר שינויים גנטיים בתאי המחלה. כיום הטיפול מבוסס על טיפולים כימותרפים וטיפולים "ביולוגיים" (נוגדנים או מעכבים של חלבונים תוך תאיים). הטיפולים מאפשר השגת הפוגה מהמחלה בממוצע למשך מספר שנים. הטיפול הסטנדרטי לא מרפא, כלומר גם לאחר טיפול מוצלח, המחלה צפויה לחזור, לרוב לאחר פרק זמן ממושך של הפוגה.
סוג הטיפול נקבע על פי גיל החולה, מצב תפקודי, ומחלות רקע. חולים עם שינוי גנטי בתאי המחלה מסוג del17p או מוטציה בגן ל P53, לא מגיבים טוב לטיפול כימותרפי ולכן יטופלו בהצלחה עם תרופות ביולוגיות חדישות. בחולים צעירים (לרוב מתחת לגיל 65 או 70) הטיפול מבוסס על מישלבים כימותרפים בתוספת נוגדן המכוון לתאי המחלה הקרוי מבטרה (המישלבים השכיחים מכונים FCR או BR). בחולים מבוגרים (מעל 70 שנה) הטיפול השכיח הוא מישלב כימותרפי של כדורי לויקרן בתופסת נוגדן המכוון לתאי המחלה המכונה גזייבה. במיקרים שהמחלה חוזרת ונידרש טיפול נוסף, ניתן כיום לטפל בתרופות ביולוגיות חדישות, הניתנות בכדורים כגון איברוטיניב או ונטוקלקס.
מתי מומלץ להתחיל טיפול:
- מופיעים תסמינים למחלה.
- שלב המחלה מתקדם
- קצב הכפלת הלימפוציטים בדם מתקצר
- הגדלה ניכרת של בלוטות לימפה, טחול או כבד
- אנמיה או טרומבוציטופניה
הטיפול המקובל:
הטיפול מבוסס על כימוטרפיה וטיפולים ביולוגיים, והוא מותאם לחולה. הטיפול מאפשר הפוגה מהמחלה למשך מספר שנים. אין טיפול המרפא לגמרי את המחלה. סוג הטיפול נקבע על פי מאפייני החולה: גיל, מצב בריאותי, מחלות רקע ותפקוד כללי. אצל אנשים צעירים יותר, הטיפול המקובל הינו FCR – Fludrabine, Cyclophosfamide, Rituximab. הטיפול אורך 6 חודשים (מחזורי). שיעורי התגובה לטיפול הינם גבוהים, כולל הפוגה מלאה. משך התגובה הממוצעת הינה כ- 4.5 שנים. תופעות לוואי: חולשה, דיכוי מערכת החיסון וסיכון מוגבר לזיהומים. טיפול זה אינו גורם לנשירת שיער.
אפשרויות טיפוליות נוספות:
ניתן לטפל בעזרת בנדמוסטין – Bendamustine לחולים שאינם מתאימים לטיפול ב- Fludrabine. ניתן לשלב טיפול זה עם מבטרה.
טיפול כימי בגיל המבוגר:
ניתן לטפל בעזרת כדורי Chlorambucil או בשמו המסחרי Leukeran. ניתן במינון יומי נמוך או במינון גבוהה למספר ימים בחודש.
נוגדן חדש – גזייבה
גזייבה – Gazyva, הוא נוגדן חדש ממשפחת המבטרה. משלב Chlorambucil + Gazyva משמש כטיפול קו ראשון בחולים מבוגרים.
הישנות המחלה לאחר טיפול – לא מחייבת טיפול מיידי.
טיפולים ביולוגים חדשים
בשנים האחרונות טיפולים מכווני מטרה (טיפולים ביולוגים) כגון מעכבים של מסלול הקולטן של תאי ה-B לדוגמא ibrutinib או שימוש ב venetoclax המעכב חלבון תוך תאי בשם BCL2 (חלבון האחראי על הגנת תאי המחלה מפני מוות), שיפרו באופן דרמטי את יעילות הטיפול במחלת ה CLL.
תרופות ביולוגית חדשות אלא ניתנות דרך הפה ויש להם פרופיל בטיחותי מצוין עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי.
איברוטיניב (ibrutinib) מאושר לטיפול ב CLL בחולים שמחלתה חזרה או הייתה עמידה לטיפול כימו-אימונותרפי (כגון FCR, BR או גזייבה+לויקרן). בשנת 2018 נכללה התרופה כטיפול קו ראשון בחולים עם הפרעה כרומוזומלית מסוג del17p (קבוצת חולים בסיכון גבוה שלא מגיבים טוב לכימותרפיה).
ונטוקלקס (venetoclax) מאושר בישראל לחולי CLL שנכשלו על טיפול באיברוטיניב.
בעולם מאושרת תרופה ביולוגית נוספת לטיפול ב CLL ממשפחת המעכבים של מסלול הקולטן של תאי ה-B , הקרויה אידלליסיב. עקב תופעות לוואי משמעותיות, השימוש בתרופה פחת והיא אינה נכללת בסל התרופות בארץ.
בנוסף ישנן בפיתוח תרופות ביולוגיות נוספות כגון מעכבים מ"דור שני" של איברוטיניב ואידללסיב.
הצפי שבעתיד הלא רחוק, התרופות הביולוגית יכנסו לשימוש במרבית מחולי ה CLL כבר בקו הטיפולי הראשון , בעיקר בצורת משלבים של מספר תרופות ביולוגית. טיפול במשלב תרופתיים כאלה נמצאים כעת בשלב מחקרי בארץ ובעולם (שאל את הרופא המטפל).