CLL זו הלוקמיה השכיחה ביותר בעולם המערבי עם היארעות של כ 4 מיקרים ל 100,000 לשנה. מחלת ה CLL מתאפיינת בהצטברות איטית של תאים לבנים, שהינם לימפוציטים מסוג -B בדם, במח-עצם, בבלוטות לימפה ובטחול. הגיל הממוצע באבחנה כ- 72 שנה. המחלה שכיחה יותר בקרב זכרים, באוכלוסיה לבנה, וביהודים אשכנזים. במרבית מהחולים, המחלה יציבה למשך חודשים ושנים, עם השפעה מעטה על אורח החיים. תוחלת חיים הצפויה ארוכה, ובשליש מהמיקרים לא ידרש לעולם טיפול.
הגורם למחלה ברובו אינו ידוע, יתכן קשר לחשיפה לקוטלי חרקים או עשבים. לקרובי משפחה של חולי CLL סיכון קצת יותר גבוה לחלות במחלה. ב 5-10% מהמיקרים ה- CLL הוא משפחתי, כלומר יותר מקרוב משפחה אחד חולה במחלת ה- CLL.
הפגם הגנטי "התורשתי" אינו ידוע. חשוב לזכור שאין המלצה לביצוע של בדיקת סקר לגילוי מוקדם של המחלה בקרב בני משפחה של חולה CLL. מרבית החולים מאובחנים באקראי, בעקבות בדיקת דם שבוצעה לצורך בירור אחר לחלוטין. לעיתים יש תלונות של חולשה ועייפות, באופן נדיר המחלה מלווה בירידה ניכרת במשקל, חום ממושך והזעות ליליות. בבדיקה גופנית הרופא עשוי למשש הגדלה של בלוטות לימפה, כבד או טחול. בבדיקות הדם, ספירת דם הלבנה גבוהה, ולעיתים קיימת אנמיה (רמת המוגלובין נמוכה) או טרומובוציטופניה (רמת טסיות נמוכה). בשלבים מתקדמים של המחלה, מערכת החיסון עלולה להיחלש עם נטייה לזיהומים חוזרים כגון של דלקות ריאה.
במיעוט מהמקרים (פחות מ 10%) יש מעבר ללימפומה בעלת ממאירות גבוהה יותר. מקרים אלה לרוב מלווים בתסמינים של חום, ירידה במשקל, והזעות ליליות ובסימנים של הגדלה פתאומית ומהירה של בלוטות לימפה. האבחנה של מחלת ה- CLL מבוססת של תוצאות ספירת דם, משטח דם ואיפיון תאי המחלה בשיטת FACS. להערכה של מסת המחלה, משלימים אולטראסאונד בטן או סיטי. מהלך המחלה מאוד שונה בין החולים, כשברוב המיקרים הוא איטי ללא צורך בטיפול למשך חודשים ושנים. בחלק קטן של החולים המחלה תתקדם במהירות וידרש טיפול מוקדם.